מחקר קנדי חדש מגלה כי טיפול בסוכרת מסוג 2, על ידי מטפורמין בגברים בעלי סרטן הערמונית, האריך את תוחלת חייהם. הממצאים העלו כי טיפול של מעל חצי שנה בסוכרת, לאחר גילוי הסרטן, הפחית את הסיכון למוות ב- 24%. משמעות המסקנות הם כי יש להמשיך ולתת טיפול זה לחולים בסוכרת, במיוחד לאחר דיאגנוזה נוספת של סרטן הערמונית. מטופורמין נמכר בשמות שונים, כמו למשל גלוקופאג', איומט, גלומטזה ועוד, וניתן כטיפול הבחירה בסוכרת מסוג 2. יתרונותיו, לגבי סרטן הערמונית לא היו ידועים עד כה.
המחקר סקר כ- 4000 תיקים רפואיים של גברים בני 67 ומעלה, אשר סבלו הן מסוכרת הן מסרטן הערמונית. מחקר זה התפרסם בכתב העת האונוקולוגי היוקרתי Journal of Clinical Oncology. פירסום זה מדגיש כי הממצאים שנמצאו במחקר נותחו על פי כל כללי המתודולוגיה המחקריים הנדרשים וכי מהלך הניסוי עצמו היה מפוקח ונמצא כראוי לפרסום, ועבר את ביקורת העמיתים הנדרשת.
תוצאות המחקר לא מראות על ריפוי סרטן הערמונית, אולם מכיוון שהן טומנות בחובן מנגנון שאינו ידוע, יש להמשיך ולחקור נושא זה, על מנת לסייע בהבנה עמוקה יותר של הנושא. מטרתם העתידית של החוקרים היא לחקור את התרופה מטופורמין על חולי סרטן הערמונית, ללא תלות במחלת הסוכרת.
מטרות ומהלך המחקר
מטרת המחקר הייתה לנסות להעריך את הקשר הפוטנציאלי הקיים בין האפקט המצטבר של שימוש במטפורמין לאחר אבחון סרטן הערמונית (prostate cancer) וחישוב תוחלת החיים ואחוזי התמותה בעקבות טיפול זה. לשם כך נבחרה מתודולוגיית מחקר רטרוספקטיבית, אשר סקרה ועקבה אחר מאגרי טיפולים בבית חולים באונטריו, קנדה. קבוצת הנחקרים היו קבוצת גברים מבוגרים, מגיל 67 ואילך, אשר חלו בסוכרת מסוג 2 וסרטן הערמונית.
החוקרים עקבו אחר הנתונים הממוחשבים שלהם, ובדקו את משך הטיפול לעומת סיכויי התמותה. יחסים אלה נמדדו וחושבו על ידי שימוש במודל סיכון יחסי משתנה בזמן, ככלי אשר יכול לצפות ולהעריך השפעות. התוצאות שהתקבלו כללו 3,837 מטופלים, כאשר הגיל החציוני היה 75 שנה (טווח הגילאים היה: 72-79). החוקרים עקבו אחר המטופלים לאורך זמן חציוני של 4.64 שנה (טווח השנים היה: 2.7-7.1). במהלך השנים 1343 אנשים מתו (35% מכלל אוכלוסיית המחקר) ו-291 (7.6% מכלל אוכלוסיית המחקר) אנשים מתו באופן ישיר מסרטן הערמונית.
תוצאות ומסקנות המחקר
משך הטיפול המצטבר במטפורמין, לאחר אבחון הסרטן היה קשור לירידה משמעותית בסיכון לתמותת האנשים מהסרטן באופן ספציפי וכתוצאה מסיבות אחרות, עקיפות. על פי החישוב לכל אחד מהמטופלים, נוספו בממוצע 6 חודשים של חיים בעקבות שימוש ממושך במטפורמין.
נמצא גם קשר בין שימוש ממושך לתמותה מסיבות אחרות, כשאר במהלך ששת החודשים הראשונים לטיפול, התמותה ירדה ב 0.76 ולאחר 24-30 חודשים, היא ירדה ל 0.93. לא נמצא קשר בין שימוש בתרופות אחרות ממשפחה זו ושיפור בסיכויי ההישרדות (שאלה זו נבדקה על קבוצת ביקורת אשר טופלה בתרופות אחרות כנגד הסוכרת). ולכן, תוצאות אלו מתייחסות רק לגברים אשר נטלו מינון רגיל של התרופה, ולא הגברים אשר נמצאו בקבוצת הביקורת ונטלו סוגי תרופות אחרות.
מסקנת החוקרים היא כי חשיפה מצטברת למטפורמין קשורה לאחוזי תמותה נמוכים יותר מסרטן הערמונית, בקרב מטופלי סוכרת. למרות שכיום, ישנה התמקדות בניתוחי רובוטים לשיפור סיכויי ההישרדות בסרטן הערמונית, וישנם פיתוחים לטיפולים עתידיים יעילים, החוקרים מביעים תקווה, כי אולי המטופורמין יוכל להיות בעתיד תרופת הבחירה לסרטן הערמונית, עקב מחירה הזול, ומיעוט תופעות הלוואי שלה. לשם כך, זקוקים החוקרים לעוד מספר מחקרים נוספים.
