האגודה האמריקנית לסוכרת, המהווה את הגוף החשוב בעולם בכל הקשור להגדרת המחלה על צורותיה השונות והתוויית הטיפול המתאים בחולים, מבחינה בין שני סוגים מרכזיים של סוכרת באופן מסורתי: סוכרת סוג 1 וסוכרת סוג 2.
רוב מקרי הסוכרת (קרוב לתשעים אחוז) מוגדרים כסוכרת סוג 2 ועד עשרה אחוזים מוגדרים כסוכרת סוג 1, כאשר ישנם סוגים נוספים הנחשבים לזניחים מבחינת שכיחותם. במאמר שלפניכם נפרט אודות סוג שלישי של סוכרת הנקרא LADA.
ההבדלים המרכזיים בין סוכרת סוג 1 לסוכרת סוג 2
סוכרת סוג 1 היא מחלת חיסון עצמי המתפתחת בגיל מוקדם ולפיכך ידועה גם בכינוי סוכרת נעורים. בדמם של החולים בסוג זה של סוכרת ניתן למצוא נוגדנים עצמיים ופעילות של תאי T המוכוונת נגד תאי בטא בלבלב, האחראיים להפרשת האינסולין. התקיפה האוטואימונית מובילה לכך שהחולים בסוכרת סוג 1 נזקקים לטיפול באינסולין בשלב מוקדם מאוד.
סוכרת סוג 2 היא לא מחלה אוטואימונית ובנוסף לכך בדרך כלל החולים מבוגרים יותר בשלב האבחון. ישנו קשר בין סוכרת סוג 2 לתסמונת המטבולית, כשהפתופיזיולוגיה של מחלה זו קשורה בתנגודת לאינסולין ולרמות גבוהות של אינסולין בדם. זאת בניגוד לסוכרת סוג 1, שבה כפי שציינו, ישנו דווקא חסר באינסולין.
בשלבים הראשונים של סוכרת סוג 2 אין צורך לטפל בעזרת אינסולין וניתן להסתפק בתרופות פומיות בלבד. בנוסף לכך, שינוי תזונתי משמעותי או הפחתה משמעותית במשקל יכולים להוביל לשיפור משמעותי מאוד במצבם של החולים בסוכרת סוג 2 ואף לנרמל את רמות הגלוקוז ללא צורך בטיפול תרופתי. לעומת זאת, בסוכרת סוג 2 הנזק שנגרם ללבלב בלתי הפיך והתלות באינסולין פרמננטית.
מחלה חדשה מתגלה
האבחנה המבדלת בין סוכרת סוג 1 לסוכרת סוג 2 מבוצעת בהסתמך על התמונה הקלינית ועל פי מאפייני החולה כמו לדוגמה משקלו, גילו וההיסטוריה המשפחתית שלו. בשנת 1974 הצליחו לזהות לראשונה נוגדנים מסוג Islet Cell Antibodies בדמם של חולי סוכרת סוג 1 וכך הוכיחו למעשה כי סוכרת סוג 1 היא מחלה אוטואימונית. זמן קצר מאוחר יותר התברר כי בקרב 11 אחוז מחולי סוכרת סוג 2 ניתן לאבחן את הנוגדנים האלו גם כן.
המהלך של המחלה בחולי סוכרת אלה בהם אובחנו נוגדנים אלו שונה מאוד ממהלך המחלה של סוכרת סוג 2 וכן שונה ממהלך המחלה של סוכרת סוג 1. בדרך כלל, החולים מאובחנים לאחר גיל שלושים וחמש, המשקל הממוצע של חולים אלה נמוך מהמשקל הממוצע של החולים בסוכרת סוג 2 ולמרות שבשלב הראשוני של המחלה ניתן לטפל עם תרופות פומיות, הרי שהטיפול באינסולין נכנס לתמונה בשלב מוקדם מאוד יחסית לשלב שבו טיפול זה נדרש בסוכרת סוג 2.
בשלב מסוים התקבלה ההחלטה להגדיר את הצורה הזו של המחלה כסוג נפרד של סוכרת שזכה לשם סוכרת סוג 1.5 או LADA, שהם ראשי התיבות של Latent Autoimmune Diabetes of Adult. לפי ההערכות העדכניות ביותר שיש בידינו כיום, כחמישית מהחולים המאובחנים עם סוכרת סוג 2, הם הלכה למעשה חולי LADA.
מאפיינים קליניים והגדרה של LADA
להלן הקריטריונים להגדרת LADA שפורסמו על ידי האגודה לאימונולוגיה של הסוכרת:
- החולה מעל גיל שלושים.
- ניתן למצוא אחד מתוך ארבעת הנוגדנים השכיחים בחולי סוכרת סוג 1 (GADA, IAA, ICA או IA-2A).
- אין צורך לטפל באמצעות אינסולין במשך ששת החודשים הראשונים לאחר האבחנה.
הקריטריון השלישי בא להבדיל בין LADA לבין סוכרת סוג 1 שהתפרצה באדם מעל גיל שלושים, אך מדובר כמובן בקריטריון סובייקטיבי המושפע משיקול דעתו של הרופא המטפל. מאחר והמחלה יכולה להזכיר מבחינה פנוטיפית הן את ההסתמנות של סוכרת סוג 1 והן את ההסתמנות של סוכרת סוג 2, ניסו החוקרים בתחום לאתר מאפיינים מסוימים שיסייעו להבדיל בינה לבין צורות אלו של המחלה.
כך לדוגמה במחקר רטרוספקטיבי רחב היקף שעסק בנושא זה נמצא כי ישנם מספר מאפיינים המופיעים יותר ב- LADA מאשר בסוכרת סוג 2: היסטוריה משפחתית ואישית של מחלות אוטואימוניות, BMI נמוך מ- 25, גיל התחלת מחלה מתחת לחמישים וסימנים אקוטיים הכוללים ירידה במשקל, שתייה מרובה והשתנת יתר.
במחקרים אחרים דווח על ערכי טריגליצרידים, כולסטרול כללי ויחס היקף מותניים-ירך נמוכים יותר בחולי LADA בהשוואה לחולי סוכרת סוג 2 ובנוסף נמצא כי ערכי לחץ הדם בחולי LADA בדרך כלל נמוך יותר מבחולי סוכרת סוג 2.
ההבחנה בין LADA לבין סוכרת 1 מבחינה פנוטיפית מאתגרת יותר כאשר ההבדלים המרכזיים הם הסתמנות פחות אקוטית וגיל מבוגר יותר בזמן האבחון בחולי LADA. כמו כן, בניגוד לחולים בסוכרת סוג 1, החולים ב- LADA יוכלו להסתפק בשלבים הראשוניים של המחלה בתרופות פומיות, לפי שיעברו לטיפול באינסולין.
באופן כללי, ניתן לתאר ספקטרום הנע בין סוכרת סוג 2 שבסיסה תנגודת לאינסולין לבין סוכרת סוג 1 שבסיסה אוטואימוני, כאשר LADA ממוקמת על גבי הספקטרום ויכולה להידמות לשתי המחלות.
