סוכרת היא מחלה נפוצה ביותר, ואנשים רבים סובלים ממנה. הסוכרת תוקפת בעיקר מבוגרים, ובעלת קשר ישיר להשמנה, תזונה רווית סוכר ושומן וחוסר פעילות גופנית. מחלת הסוכרת היא מצב בו הגוף לא מתמודד כראוי עם הסוכר, וכתוצאה רמת הסוכר בדם עולה – מצב גרוע מאוד שמוביל לנזקים רבים.
אחת הבעיות באבחון סוכרת היא העובדה שהסימפטומים השונים מופיעים מאוחר מאוד, אחרי שהמחלה נמצאת בגוף כבר זמן רב. ולכן, יש חשיבות רבה לאבחנה מוקדמת של סוכרת, שעוזרת באופן משמעותי להפחית את הסיבוכים המתקדמים של המחלה.
אבחון בשלב מוקדם
כאמור, רמת הסוכר בדם בדרך כלל אינה מורגשת, ולא גורמת לסימנים או לכאב. עם זאת, רמת סוכר גבוהה לאורך זמן גורמת לסיבוכים שונים, כמו רגל סכרתית, רטינופתיה, פגיעה כלייתית וסיכון מוגבר להתקפי לב ושבץ. מחקרים רבים הראו שאיזון של רמת הסוכר, ושמירה על רמת סוכר תקינה עוזרים להפחית את גורמי הסיכון ולמנוע את הסיבוכים השונים.
חשוב מאוד לאבחן את מחלת הסוכרת מוקדם ככל שניתן, ואנשים מבוגרים הנמצאים בסיכון (בגלל השמנה, יתר לחץ דם, ואפילו אנשים רזים) חייבים לעבור בדיקות דם תקופתיות הסוקרות את מצב הסוכר בדם.
שיטות לאבחון סוכרת
קיימות דרכים רבות לאבחן סוכרת. כאשר חושדים בסוכרת או במצב של טרום סוכרת, חשוב מאוד להעריך את רמת הסוכר ולאבחן את המחלה בזמן.
בדיקות דם
הדרך השכיחה ביותר למעקב אחר הסוכרת היא על ידי בדיקות דם תקופתיות. בעזרת בדיקות דם המבוצעות לאחר צום, ניתן להעריך בצורה טובה מאוד את מצב הסוכר בדם ולקבוע האם היא תקינה או שקיים חשש לסוכרת.
במהלך בדיקות הדם, בודקים את רמת הגלוקוז בדם ואת רמת ההמוגלובין המסוכרר A1C. רמת הגלוקוז בדם לאחר צום מצביעה על יכולת הגוף להתמודד עם הסוכר ולהכניס אותו לתאים כראוי.
רמות גלוקוז גבוהות לאחר צום מעידות על שהלבלב מפריש אינסולין בצורה מוגבלת, ושהגוף לא מצליח להתמודד עם הסוכר כראוי. רמות הגלוקוז התקינות לאחר צום הם 100 מ"ג לדציליטר, רמה של מעל 140 מוגדרת כטרום סוכרת ורמה של מעל 200 מעידה על סוכרת.
בדיקה נוספת החשובה מאוד היא בדיקת רמת ההמוגלובין המסוכרר A1C. מדובר בסמן שמצביע על רמת הגלוקוז בדם לאורך 3 החודשים האחרונים, כלומר, ככל שרמת הגלוקוז בדם בתקופה האחרונה היתה גבוהה יותר, כך רמת A1C תהיה גבוהה יותר. ערכים תקינים הם באזור 5%, שכאשר הרמה עולה מעל 6.5% מדובר בסוכרת.
בדיקת העמסת סוכר
על מנת לאשר את האבחנה, משתמשים בדרך כלל בבדיקה שנקראת בדיקת העמסת סוכר. בבדיקה זו בודקים את יכולת הגוף להתמודד עם סוכר שניתן לו, וניתן לאבחן בצורה טובה יותר את הסוכרת. בדיקה זו טובה למצבים גבוליים, או במקרים שבדיקות הדם הרגילות לא מספיקות לאבחנה אך בדרך כלל ניתן בהחלט להסתפק בתוצאות בדיקת הדם.
בדיקת עיניים
פעמים רבות, לאחר אבחון סוכרת אנו רוצים להעריך את מצב המחלה ואת השפעתה על האיברים בגוף. כידוע, הסוכרת גורמת לנזקים בעיקר בכלי הדם הקטנים, וגורמת לפגיעה באיברים שונים.
על מנת להעריך את הנזקים שהסוכרת גרמה לכלי הדם הקטנים ניתן לבצע בדיקת עיניים פשוטה, ובה לבדוק את מצב כלי דם הקטנים בעיניים. העיניים מכילות כלי דם קטנים מאוד, שניתן להסתכל עליהם בקלות, וכך כל רופא עיניים יכול להעריך סיכון לסיבוכי הסוכרת השונים – שינויים בכלי הדם הקטנים בעיניים מעידים גם על שינויים בכלי דם קטנים במקומות אחרים בגוף.
בדיקה זו מתבצעת בעיקר במצבים בהם חושדים בנזק כלייתי על רקע סוכרת, או במקרים אחרים בהם רוצים לבדוק האם המחלה מאוזנת בצורה מספיק טובה.
בדיקת שתן
הימצאות סוכר בשתן יכולה גם כן להעיד על סוכרת רגילה או סוכרת תפלה. בדיקה זו אינה אבחנתית, שכן קיימות סיבות נוספות להימצאות סוכר בשתן, אך יכולה לעזור לנו לעבור לבדיקות המתקדמות יותר. כמו כן, הימצאות רמה נמוכה של חלבון בשתן יכולה גם כן להעיד על נוכחותה של סוכרת, ועל תחילתו של נזק לכליה.
לאורך השנים הקריטריונים לאבחון של מחלת הסוכרת עברו לא מעט שינויים ובמאמר שלפניכם נציג את הקריטריונים העדכניים ביותר. בנוסף לכך, נדון בקריטריון האחרון שהצטרף לרשימה, הלא הוא רמת ההמוגלובין המסוכרר.
מדדי האבחון של מחלת הסוכרת
להלן ארבעת המדדים המשמשים כיום לאבחון של מחלת הסוכרת:
- HbA1c – ערך שווה לשישה וחצי אחוז או גבוה משישה וחצי אחוז.
- סוכר בפלזמה בזמן צום – ערך שווה למאה עשרים ושישה מיליגרם לדציליטר או גבוה ממאה עשרים ושישה מיליגרם לדציליטר. לפי ההנחיות המקובלות ההגדרה של צום היא היעדר של צריכה קלורית מכל סוג שהוא במשך לפחות שמונה שעות ברציפות.
- סוכר בפלזמה שעתיים אחרי העמסת סוכר פומי – ערך שווה למאתיים מיליגרם לדציליטר או גבוה ממאתיים מיליגרם לדציליטר. לפי ארגון הבריאות העולמי הסוכר המועמס צריך להיות במשקל 75 גרם או שווה ערך.
- בדיקת סוכר אקראית – ערך שווה למאתיים מיליגרם לדציליטר או גבוה ממאתיים מ"ג לדציליטר בצירוף תסמינים אופייניים להיפרגליקמיה.
יש לציין שכל עוד הנבדק לא מציג תסמינים אופייניים של היפרגליקמיה, יש לחזור פעם נוספת על אחת משלוש הבדיקות הראשונות שהוזכרו לעיל על מנת לאשר את האבחנה הסופית. בנוסף, יש לציין שהערכים שהוזכרו לעיל מתאימים לרוב האוכלוסייה אך לא לכלל האוכלוסייה.
למצבים מסוימים קיימים ערכים שונים מאלו שהוזכרו לעיל כמו למשל במצב שבו יש לאבחן סוכרת היריון או למשל במצבים שבהם בודקים את רמות הסוכר בדמם של מאושפזים בדגש על מאושפזים במחלקת טיפול נמרץ.
המוגלובין מסוכרר
המוגלובין מסוכרר הוא סוג מיוחד של המוגלובין שנוצר בדם באופן שגרתי כאשר מולקולה של המוגלובין מתרכבת עם מולקולה של גלוקוז. מאחר והמולקולה של ההמוגלובין המסוכרר נשארת יציבה לכל אורך חיי כדורית הדם, הרי שעל ידי מדידה של רמת ההמוגלובין המסוכרר, ניתן להסיק מסקנות לגבי רמת הסוכר בפלסמה במשך שלושת החודשים שקדמו לבדיקה (בהתחשב באורך חיי כדורית הדם האדומה).
לבדיקת ההמוגלובין המסוכרר קיימים יתרונות רבים על פני הבדיקות האחרות שמשמשות לאבחון סוכרת. כך למשל על מנת למדוד את רמת ההמוגלובין המסוכרר אין צורך להימצא בצום כלל. כמו כן, הבדיקה מאפשרת לקבל מידע על הרמה הממוצעת של הסוכר בדם של הנבדק במשך שלושה חודשים וזאת בניגוד לבדיקות הדם האחרות שמאפשרות לגלות רק את רמת הסוכר נכון לשעת הבדיקה ותו לא.
כיום ידוע כי קיימת קורלציה בין ערך ההמוגלובין המסוכרר לרמת הגלוקוז הממוצעת בדם. כך למשל ערך של 12 (המוגלובין מסוכרר) הוא שווה ערך לתוצאה של 298 (גלוקוז בדם) ואילו ערך של 5 (המוגלובין מסוכרר) הוא שווה ערך לתוצאה של 97 (גלוקוז בדם).
למי מומלץ לגשת לבדיקות אבחון סוכרת?
לפי ההנחיות המקובלות כיום בעולם כל מבוגר שסובל מהשמנת יתר צריך לגשת להיבדק על מנת לשלול את קיום המחלה. בנוסף, ישנה רשימה של גורמי סיכון לחלות בסוכרת וכל מי שסובל מגורם סיכון אחד לפחות צריך לפי ההנחיות המקובלות לגשת לבדיקת אבחון סוכרת.
בין יתר גורמי הסיכון חשוב לציין נשים עם שחלות פוליציסטיות, מטופלים עם יתר לחץ דם, אנשים שלא עוסקים בפעילות גופנית כלל, אנשים בעלי קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה שסובל מסוכרת, מטופלים בעלי עבר של תחלואת כלי דם או לב ועוד.