היפוגליקמיה הוא מצב מסכן חיים, וללא טיפול מתאים עלול גם לגרום למוות, ולכן חשוב מאוד לאזן את הסוכר בצורה נכונה ולהימנע ככל שניתן מלהגיע למצבים של היפוגליקמיה.
הגורמים להיפוגליקמיה
חולי סוכרת משתמשים בתרופות ובאינסולין על מנת לאזן את רמת הסוכר בדם. התרופות והאינסולין עוזרים להתגבר על הפיזיולוגיה הלקויה, ומאפשרים לגוף להכניס את הגלוקוז לתאים בדרכים שונות.
אינסולין, מוזרק אצל חולי סוכרת באופן יום יומי ומאפשר להכניס את הגלוקוז לרקמות. באופן טבעי, האינסולין מופרש מהלבלב, אך אצל חולי סוכרת הפרשה זו פגומה או שתאי הגוף כבר לא רגישים לאינסולין והסוכר נשאר בדם ולא מוכנס לתאים.
על מנת להתגבר על הבעיה, חולי סוכרת רבים מזריקים אינסולין שתפקידו להכניס את הגלוקוז לתאי הגוף. הזרקה של כמות אינסולין גדולה מדי, תגרום לכך שכמות גדולה מדי של גלוקוז ייכנס לתאים וייגרם מצב של היפוגליקמיה. חשוב לציין שיש לחשב את כמות האינסולין המוזרקת על פי הארוחות ורמת הסוכר בדם, וחישוב זה קשה מאוד ופעמים רבות נגרמים מצבים של היפוגליקמיה.
מלבד האינסולין, רוב חולי הסוכרת משתמשים גם בתרופות שעוזרות להכניס את הגלוקוז לתאים. התרופות המטפלות בסוכרת עובדות במנגנונים שונים, כמו הגברת הפרשת האינסולין מהלבלב, מניעה של ספיגת גלוקוז דרך המעי או הגברת הרגישות של הרקמות לאינסולין.
בדרך זו, עלול להיווצר מצב של עודף אינסולין בדם או של רגישות גבוהה מדי של אינסולין, שיגרום בסופו של דבר להכנסה מוגברת של גלוקוז לתאים ולהיפוגליקמיה.
תסמינים וסיבוכים
רמת סוכר נמוכה בדם אינה דבר טוב, והיא עלולה להוביל לבעיות רבות. הרקמה הראשונה שנפגעת כתוצאה מהיפוגליקמיה היא רקמת המוח – הצרכן הגדול ביותר של גלוקוז בגוף. רמת הגלוקוז הנמוכה גורמת לסימנים מוחיים שונים, כמו בלבול, התנהגות לא נורמלית וחוסר יכולת לבצע מטלות פשוטות.
כמו כן, עלולים להיגרם שינויים בראיה ופרכוסים שמעידים על המצוקה בה המוח נמצא. מלבד זאת, חולי סוכרת הסובלים מהיפוגליקמיה יכולים לחוש תשישות מוגברת, דפיקות לב, חרדה, רעד ולהזיע באופן מוגבר.
טיפול בהיפוגליקמיה
טיפול ראשוני בהיפוגליקמיה כולל אכילת סוכר, שמטרתו להעלות במהירות את רמת הסוכר בדם. במצבים קשים, יש צורך להחדיר גלוקוז בעירוי, אך בדרך כלל אם תופסים את המצב מוקדם, מספיק לאכול משהו מתוק. כמו כן, אנשים הנוטים למקרי היפוגליקמיה רבים יכולים להחזיק כדורי גלוקגון, שיכולים לעזור לשחרר גלוקוז ממאגרי הגוף ולהרים את רמת הסוכר בדם.
במצבים קיצוניים, יש כמובן צורך בטיפול רפואי מעמיק, ובהגעה מיידית למיון.
מניעה
היפוגליקמיה הוא מצב שבהחלט ניתן להימנע ממנו, ועל ידי שינוי אורח חיים לאורח חיים מסודר הכולל ריבוי ארוחות והזרקת אינסולין נכונה, ניתן בהחלט להפחית את תדירות מקרי ההיפוגליקמיה. כמו כן, בקרה הדוקה אחר רמת הגלוקוז באמצעות מכשיר ביתי, יכולה לעזור לתפוס את ההיפוגליקמיה בזמן, ולטפל בה באופן עצמאי בלי צורך להגיע אל הרופא.
חשוב מאוד לעבור הדרכה נכונה לגבי התזונה והשימוש באינסולין, ולהקפיד על איזון הסוכר במהלך היום. אצל ילדים ובני נוער הסובלים מסוכרת נעורים, חשוב מאוד שההורים יקפידו על מעקב תדיר ונטילת חלק בטיפול.
לאחרונה, לאחר כניסת אמצעים משוכללים למדידת סוכר ושימוש במשאבות אינסולין, התופעה של היפוגליקמיה פחתה, אך בכל מקרה חשוב מאוד להקפיד לעקוב אחר רמת הסוכר ולא להזניח את הנושא.
אולי יעניין אותך גם:
יום הסוכרת הבינלאומי מתקרב ונציין אותו 14.11.2020
מה יכול להביא למצב זה? יש מחלות שמעלות את הסיכון לכך, יש תרופות שעשויות להביא להיפוגליקמיה וכן מצבים נוספים כגון אלכוהוליזם. כאשר מאובחנת ירידה ברמת הסוכר בדם חשוב ואפילו חיוני לטפל בכך באופן מיידי. חוסר טיפול עלול להסתיים בפגיעה קשה במערכות גוף שונות, פגיעה במוח ובמקרים קיצונים אפילו מוות.
היפוגליקמיה ורמות הסוכר בדם
סוכר הוא גלוקוז. גלוקוז הוא פחמימה נפוצה, והיא המקור ליצירת אנרגיה ביצורים חיים, לרבות האדם. ללא גלוקוז לא יכולים להתקיים תהליכים מטאבוליים של חילוף חומרים. ללא קיומו של גלוקוז בגוף לא יוכל להתקיים תהליך של הפקת האנרגיה בגוף ועל כן – יש לספק לגוף רמה מסוימת של חומר זה באופן שוטף (הגוף לא יכול לייצר בעצמו). חלק משמעותי מהגלוקוז שאנו צורכים מיועד לספק אנרגיה למוח וכאשר רמת הסוכר יורדת באופן משמעותי – עשוי להיווצר נזק למוח.
רמת הסוכר הנורמלית בדם משתנה במהלך היום והלילה. לאחר ארוחה צפויה עלייה טבעית ברמת הסוכר ואילו לאחר תקופה של צום – תחול ירידה. כאשר חלה ירידה ברמת הסוכר בדם נכנסים לפעולה מנגנונים שנועדו לפצות על הירידה הזאת במידה והיא מגיעה לרמה מסוכנת.
רמה סבירה של סוכר בדם נעה בין 70 מיליגרם לדציליטר לבין 110 מיליגרם לדציליטר וזאת כאשר המדידה נעשית בצום. רמה של סוכר לאחר האכילה יכולה להגיע עד ל-130 או 140 מיליגרם לדציליטר.
מתי רמת הסוכר יורדת ומגיעה למצב של היפוגליקמיה? באילו ערכים מדובר? מקובל לראות ירידה כזאת כאשר הרמה יורדת מתחת ל-70. כמובן שרמת הסוכר יכולה לרדת כתוצאה מגורמים שונים באופן קיצוני, ואז מדובר בסיכון בריאותי של ממש.
סימנים וגורמים להיפוגליקמיה
אנשים שנמצאים בסיכון מוגבר למצבי היפוגליקמיה, למשל חולי סכרת, עשויים לעשות שימוש במכשירי מדידה שמגלים באופן מהיר מהי רמת הסוכר בדם. עם זאת, ירידה ברמת הסוכר עשויה להתרחש גם ללא מחלה ידועה ובשל היבטים התנהגותיים.
מהם הסימנים וגורמי הסיכון שמביאים להיפוגליקמיה? הסימנים כוללים למשל שינויים בדופק (דופק מהיר), חיוורון, עייפות, ראייה מטושטשת. יש כאלה המדווחים על כאבי ראש עזים, עשויה להתרחש התעלפות אך יש גם כאלה שחווים תחושות של כעס, חרדה ואף התפרצות של אלימות וחוסר שליטה עצמית.
אלו הגורמים הידועים להיפוגליקמיה:
- עליה בהפרשת האינסולין, בשל מחלה, אכילה מוגזמת של מזונות מתוקים, או בשל שימוש בתרופות.
- אלכוהוליזם עשוי להביא לרמת סיכון גבוהה לכך, בפרט אם מדובר במצב כרוני המלווה במיעוט אכילה וריבוי בשתיית אלכוהול.
- תפקוד לקוי של המערכת ההורמונלית המביא לירידה בהורמונים כגון גלוקוגן, אדרנלין, קורטיזול, שיש להם השפעה על איזון רמות הסוכר בדם.
- גם הפרעות וליקויים בחילוף החומרים יכולים להביא להיפוגליקמי, או גם תפקוד לא תקין של הלבלב וגידולים מסוימים.
- צום ממושך, עם או בלי פעילות גופנית מאומצת יכול גם הוא להביא להיפוגליקמיה.
היפוגליקמיה ופעילות גופנית
במצבים של ירידה משמעותית ברמת הסוכר בדם חשוב ואף חיוני לספק לגוף סוכר זמין. ניתן לעשות זאת על ידי שתיית משקה מתוק, אכילת ממתק וכדומה. חולי סכרת, שנמצאים בסיכון מוגבר להיפוגליקמיה, חווים הטבה בריאותית כאשר הם מבצעים פעילות גופנית באופן שוטף.
עם זאת, יש להיות מודעים לכך שפעילות מאומצת גם גורמת לירידה משמעותית ברמת הסוכר בדם. לצורך מניעת היפוגליקמיה חשוב לאכול זמן מה לפני פעילות גופנית, ולכלול בארוחה פחמימות מורכבות.
אולי יעניין אותך גם: