בשנים האחרונות, מחלת הסוכרת נעשית נפוצה יותר ויותר, עד כי יש האומרים שלפחות 100,000 אנשים יחלו במחלה במהלך חמש השנים הקרובות. חולים אלה מהווים נטל על מערכת הבריאות, וסובלים מירידה משמעותית באיכות חייהם מפאת הדרישה למעקב רפואי צמוד, תרופות כרוניות והסבל הכרוך בסיבוכים פוטנציאלים שונים.
חולי סוכרת נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות זיהומים ודלקות במיוחד ברגליהם, אשר פעמים רבות מובילים בסופו של דבר לקטיעת איברים אלה. וזאת מכיוון שמחלת הסוכרת פוגעת בכלי הדם הקטנים וגורמת להפרעה בזרימת הדם לכף הרגל, עד כדי חסימה מלאה. שיבושים אלה, גורמים פעמים רבות לרגל סוכרתית, המתבטאת בחוסר הגלדה של פצעים, הנראים לכאורה שוליים.
בכדי לנסות ולמנוע מראש סיכון לקטיעת האזורים הנגועים, פותחה, בבית חולים רמב"ם, שיטה חדישה לצנתור כפות רגליהם של חולי הסוכרת. באמצעות הצנתור, נעשה ניסיון לפתוח את החסימות הנראות בכלי הדם, וכך לחדש את זרימת הדם.
במידה וחסימות אלו נשנות, ישנה אפשרות לבצע צנתורים נוספים, ללא חשש לתופעות לוואי או סיבוכים נוספים. שיטה זו הופכת להיות נפוצה יותר ויותר, ומתמקדת אף בחולים מורכבים יותר, אשר לא נצפה להם שום פתרון עד להתפתחות זו.
איך מתבצע צנתור הרגליים?
הצנתור נעשה על ידי מומחים בתחום הסוכרת וההדמיה (אנדוקרינולוגים ורדיולוגים) אשר השתלמו בתחום זה ובשיטותיו החדשניות, ולכן נעשה במחלקות הרדיולוגיה החדשניות במספר מרכזים רפואיים בארץ ובחול, בכלל זה המרכז הרפואי רמב"ם.
מעבר לכך, בטיפולים אלה מעורבים אורתופדים ופלסטיקאים, אשר נמצאים במקום למקרה הצורך ולפתירת בעיות סבוכות יותר. צנתורים אלו, החלו להתבצע במרכז הרפואי רמב"ם משנת 2010, כך שנצברו בו מספר ניסיונות לא מבוטל. בכל שנה, מאות חולים עוברים הליך זה.
הצנתר אשר עוביו דק מאד (כעובי חוט השערה), נכנס לכלי הדם הקטנים ברגל, ומפרק את חסימתם באמצעות ניפוח בלון (כ 2-3 מ"מ), בדומה לצנתורים בעורקי הלב הכליליים. מעבר לטכניקה המורכבת, החידוש בהליך זה הוא במכשיר העדין והקטן.
במהלך הפעולה, מוזרק לחולה חומר ניגוד, אשר מדגיש את כלי הדם ומאפשר את ביצוע הפעולה. הבעיה בחומר הניגוד הוא היותו מורכב מיוד, אשר הינו אסור לחולים בעלי בעיות כליות. החולה נמצא תחת הרדמה מקומית, בכדי לאפשר לו חזרה מידית לפעילות ולחיי היומיום. בדרך כלל, תהליך זה אורך כשעתיים, וגורר יום אשפוז אחד בלבד.
אפשרויות נוספות למניעת סיבוכי הסוכרת
נעשים ניסיונות רבים בכדי לזהות ולאבחן את אותם חולים, אשר נמצאים בטרם מחלת הסוכרת, ונושאים עימם את גורמי הסיכון למחלה (כמו עודף כולסטרול, יתר לחץ דם וערכי סוכר גבוליים). שמירה על אורח חיים מאוזן ובריא, עשוי לעזור למניעת חולים נוספים וסיבוכים פוטנציאלים, כמו פגיעה באיברים ורקמות.
על החולים, הקיימים והפוטנציאליים, לשמור על דיאטה מלאת ירקות ודלה בסוכרים, פעילות גופנית סדירה ומעקב אחר בדיקות הדם שלהם. למרות שפעמים רבות, חולים פוטנציאלים אלה, לא מרגישים תסמינים קליניים מקדימים, הם מחויבים לשמור על אורח חיים זה בכדי למנוע מעצמם בעיות וסיבוכים פוטנציאליים עתידיים.
מניעת סיבוכי הסוכרת, לאחר התפרצותה, מחייבים את האדם להיענות ולשמור על הטיפול התרופתי הניתן לו. חולים אלה חייבים להיות מאוזנים מבחינת רמת הסוכר בדמם, בכדי שלא יפתחו מצבים קיצוניים של היפו (חוסר סוכר) או היפר (עודף סוכר), אשר מהווים גורם סיכון לכלי הדם.
מכיוון שמחלת הסוכרת הינה מחלה כרונית, השפעותיה, פעמים רבות, ניכרים רק לאחר פרקי זמן ממושכים. הסיבוכים עלולים להיות משמעותיים ביותר, ולכלול סיכון לאירועים מוחיים, אירועים לבביים, פגיעה בכליות, עיניים עד כדי נזקים בלתי הפיכים.
אולי יעניין אותך גם:
טיפולים בכיב רגל סוכרתית: מתרופות ועד טיפולי לייזר ביתיים
מעלית ביתית – פתרון ייעודי לסובלים מרגל סוכרתית המנגיש את סביבת המחיה