מחלת הסוכרת היא מחלה נפוצה ביותר, בה רמת הסוכר בדם אינה מאוזנת באופן כרוני. בטווח הקצר, הסוכרת כמעט ואינה גורמת לתסמינים, וניתן לחיות איתה מבלי לדעת עליה. לעומת זאת, בטווח הארוך הסוכרת עלולה לגרום לסיבוכים רבים, וביניהם פגיעה קשה בכליה עד הגעה לאי ספיקת כליות.
מצב זה, הנקרא גם סוכרת כלייתית או נפרופתיה סוכרתית הוא מצב נפוץ ביותר אצל חולי סוכרת (מסוג 1 ו-2), אשר נחשב לגורם עיקרי בארה"ב למחלת כליה סופנית ולצורך בטיפולי דיאליזה או השתלת כליה. בסופו של דבר, כל חולי הסוכרת יכולים לפתח אי ספיקת כליות תוך מספר שנים, ולכן חשוב מאוד לעקוב אחר המצב, להקפיד על איזון הסוכרת ולטפל בו במידת הצורך.
גורמים
מחלת הסוכרת גורמת לפגיעה בכלי דם קטנים, המופיעה על רקע רמת הסוכר הגבוהה בדם. אי לכך, חולי סוכרת נמצאים בסיכון לפתח מחלות של כלי דם, כמו התקף לב ושבץ מוחי המופיעים לאחר פגיעה בכלי הדם הגדולים, ומצד שני לפגיעה בראייה או בכליות המופיעה לאור הנזק הנגרם לכלי הדם הקטנים.
חולי סוכרת מפתחים בהדרגה הפרעה בתפקוד הכליה, נגרמת מכיוון שזרימת הדם בה יורדת ומתחיל להופיע נזק כלייתי. ברוב המקרים, הפגיעה הכלייתית הופכת למשמעותית תוך 10 שנים, ובטווח הארוך יותר קיים סיכון של 30-40% מחולי סוכרת סוג 1 ו-15-20% מחולי סוכרת סוג 2 לפתח נפרופתיה.
הגורם החשוב ביותר לפגיעה הכלייתית הוא איזון הסוכר בדם, ולכן חולים שאינם מאוזנים היטב, וסובלים מרמת סוכר גבוהה בדמם נמצאים בסיכון מוגבר לפתח נזק כלייתי. לעומת זאת, חולים אשר אצלם הסוכרת מאוזנת תרופתית, (מצב המתבטא כאשר ערכי הסוכר אצלם בצום נמוכים וערכי המוגלובין A1C לא גבוהים במיוחד) יסבלו פחות מסיבוכי הסוכרת וביניהם מהפרעה בתפקודי הכליה.
תסמינים
הפגיעה בתפקודי הכליה אצל חולי הסוכרת כמעט ולעולם לא מתבטאת ולרוב לא גורמת לתסמינים או לתלונות אופייניות. בשלבים הראשונים של הפגיעה הכלייתית, עיקר הביטוי הוא בתוצאות בדיקות הדם, ורק במקרים מוזנחים, בהם המצב מגיע לאי ספיקת כליות סופנית מתחילים להופיע סימנים קליניים של אי ספיקת כליות.
עם זאת, קיימים מספר תסמינים אופייניים אשר ניתן למצוא אצל חולי סוכרת הסובלים מפגיעה כלייתית בדרגות שונות:
- מיקרואלבומינוריה – הירידה בזרימת הדם בכליה מתבטאת על ידי הופעת חלבון הנקרא אלבומין בשתן. מצב זה, הנקרא גם מיקרואלבומינוריה שכיח מאוד בחולי סוכרת ומבטא את תחילת הפגיעה הכלייתית, ומופיע לרוב תוך 10-15 שנים מרגע אבחנת הסוכרת. עם הזמן, תפקוד הכליה יורד וכתוצאה רמת החלבון בשתן עולה (מצב הנקרא פרוטאינוריה המעיד על פגיעה כלייתית גדולה יותר).
- נפרופתיה מתקדמת – מצב בו רמת החלבון בשתן היא מעל 1 גר', המעידה על פגיעה קשה בתפקודי הכליה.
- הפרעות בראיה – מכיוון שגם הפרעות בראיה קשורות לפגיעה בכלי דם קטנים, במקרים רבים פגיעה כלייתית תהיה מלווה לפגיעה בראיה.
- שינויים בגודל הכליה – בבדיקת אולטרסאונד של חולים עם נפרופתיה, ניתן לראות כליה מוגדלת המעידה על תהליכים היפרטרופיים של הכליה.
אבחון של סוכרת כלייתית
סוכרת כלייתית מאובחנת לרוב על ידי בדיקת תפקודי כליה (בדיקת קריאטינין ואוריאה) המראים ירידה בתפקוד הכליה. כמו כן, בדיקת שתן המראה מיקרואלבומינוריה (חלבון של בין 30-300 מ"ג לדציליטר) או פרוטאינוריה מעידה על פגיעה כלייתית. במצבים נדירים ובעיקר כאשר קיים חשד למחלה אחרת, ניתן גם לבצע ביופסיית כליה לאישוש האבחנה.
טיפול
הטיפול בסוכרת כלייתית מתחלק ל-2 חלקים חשובים:
- מניעת הופעת הפגיעה הכלייתית – מתבצע על ידי איזון הסוכרת באמצעות תרופות ומעקב קבוע אחר איזון הסוכר בדם.
- שימוש בתרופות ממשפחת ACE inhibitors – אלה תרופות להורדת לחץ דם אשר פועלות במנגנון אשר מונע את התפתחות הנזק הכלייתי, ולכן ניתנות באופן שגרתי לחולי סוכרת על מנת להפחית את הנזק הכלייתי.
יש לציין שלאחר הופעת הפגיעה הכלייתית, בדרך כלל מדובר במצב שאינו ניתן לריפוי, ולכן חשוב מאוד למנוע את הפגיעה הזאת מלכתחילה.
ראו גם:
סוכרת ואובדן שיניים