התקף היפוגליקמיה עלול לגרום לחולה לחוות סימפטומים כגון דופק מוגבר, טכיקרדיה, עלייה בלחץ הדם, הזעה וחרדה.
הדרך היחידה לדעת בוודאות האם החולה חווה התקף היפוגליקמי היא לבדוק את רמת הסוכר בדם. אולם כאשר אין אפשרות לבדוק זאת, יש לטפל בתסמינים באופן בהול ודחוף, מכיוון שהיפוגליקמיה הינה מצב חירום בעל פוטנציאל לגרימת תאונות, פציעות, תרדמת, ואף מוות.
מהם הגורמים?
לעתים קרובות, הסימפטומים של היפוגליקמיה מתרחשים כאשר רמות הגלוקוז יורדות אל מתחת ל -70 mg/dl . אולם, ישנם אנשים שרמות הגלוקוז בדמם ירדו אל מתחת לרמה זו ללא תסמינים מיוחדים ולכן יש להיות מודעים למצב זה.
רמות גלוקוז נמוכות בדם מתרחשות כאשר אין מספיק סוכר בתאים, והגוף זקוק לאנרגיה. בדרך כלל חולי סוכרת או בעיות לבלב יסבלו מהיפוגליקמיה עקב רמות גבוהות מדי של אינסולין.
תסמינים של התקף היפוגליקמיה
ישנם שני סוגים של סימפטומים, כאשר הקבוצה הראשונה מאופיינת בחרדה והזעה עקב שחרור הורמוני סטרס כמו אפינפרין. קבוצת התסמינים השנייה הינה חמורה יותר ועלולה לכלול ראייה מטושטשת, עד כדי אובדן ההכרה.
התגובה של כל אדם להיפוגליקמיה הינה שונה, ולכן חשוב כי כל חולה ילמד את הסימנים והתסמינים המיוחדים והספציפיים לו. התסמינים הינם רבים ויכולים לכלול: אי יציבות, עצבנות או חרדה, הזעה, צמרמורות ודביקות, עצבנות או חוסר סבלנות, בלבול כולל הזיות, דופק מהיר, סחרחורת, רעב ובחילה, תרדמת, ראייה מטושטשת, עקצוץ או חוסר תחושה של השפתיים והלשון, כאבי ראש, חולשה או עייפות, כעס, עקשנות או עצב, סיוטים עד אובדן חושים ועילפון.
דרכים לאבחון התקפי היפוגליקמיה
כל אחד שיש לו התקף היפוגליקמיה, אבל לא יודע למה, צריך ללכת לרופא בהקדם האפשרי. הרופא, סביר להניח יורה על בדיקת דם בכדי למדוד את רמות הסוכר בדם. הרופא גם ישאל על סימפטומים, והאם הם משתפרים לאחר עליית רמות הסוכר. הרופא צריך לבדוק את ההיסטוריה הרפואית של המטופל, אם הוא כבר נוטל תרופות, והאם הוא סובל מבעיית שתייה.
כיצד מטפלים?
הטיפול המידי הביתי צריך להיות צריכת 15-20 גרם של גלוקוז או פחמימות פשוטות, ואז בדיקה חוזרת של רמות הסוכר בדם. לאחר שרמת הגלוקוז מתאזנת, יש לאכול חטיף קטן עם הארוחה. תיקון מהיר של רמות הסוכר יכולים לסייע בהפחתת תופעות הלוואי לטווח הקצר, למרות שהדרך הטובה ביותר היא למנוע התקפות אלו בארוחה מאוזנת של פחמימות וחלבונים.
לתוצאות מהירות, כדאי לאכול טבליות גלוקוז, גושי סוכר, ממתקים, או כוס מיץ פירות. אולם מתוקים אלו צריכים להיות מלווים בארוחת פחמימות לשחרור איטי כמו – דגנים, לחם, אורז או פירות. במידה והסימפטומים חמורים והחולה אינו יכול לסייע לעצמו, על נותן העזרה למרוח על חניכיו מולסה, ריבה או גלוקוג'ל.
במידה והחולה איבד את הכרתו, יש להניחו במצב התאוששות ולהזריק גלוקגון (על ידי ספק שירותי בריאות מוסמך).
מניעת התקף היפוגליקמי
בכדי למנוע התקף היפוגליקמי, יש לבדוק את רמות הגלוקוז בדם באופן עיקבי, ולדעת לזהות תסמינים מוקדמים של מצבי היפוגליקמיה. כמו כן, חולי סוכרת צריכים לשים לב לאכילה קבועה ומסודרת תוך שמירה על שגרת אכילה. ילדים עם סוכרת מסוג 1 צריכים תמיד לשאת במיכל מיץ פרות ממותק או ממתק, וליידע את המבוגרים האחראיים בסביבתם כאשר הם מרגישים בתסמינים מקדימים.