במאמר שלפניכם נדון במאפיינים של התסמונת המטבולית ובקשרים שלה למחלת סוכרת סוג 2. לפני שנתחיל נציין כי התסמונת תוארה לראשונה כבר בשנת 1988 על מנת לציין מצב מסוים של גורמי סיכון שקשורים בתנגודת לאינסולין ולמעשה בשלב מאוחר יותר התסמונת נקראה "תסמונת התנגודת לאינסולין".
אבחון של תסמונת מטבולית
על מנת לאבחן את התסמונת המטבולית בנבדקים, עליהם לענות על שלושה קריטריונים מתוך חמשת הקריטריונים הבאים:
- היקף מותניים רחב – בנשים מדובר על היקף מותניים הגבוה מ- 88 ס"מ ובגברים מדובר על היקף מותניים הרחב מ- 102 סנטימטר.
- רמה גבוהה של טריגליצרידים – בין אם מדובר על גבר ובין אם מדובר על אישה הערך זהה ועומד על מאה וחמישים מ"ג לדציליטר דם.
- רמה נמוכה של HDL – בגברים מדובר על רמה נמוכה מארבעים מ"ג לדצ"ל ובנשים מדובר על רמה נמוכה מחמישים מ"ג לדצ"ל.
- יתר לחץ דם – לחץ דם דיאסטולי השווה או גבוה לשמונים וחמישה מ"מ כספית ולחץ דם סיסטולי הגבוה ממאה ושלושים מ"מ כספית או שווה לערך זה.
- רמת גלוקוז גבוהה בצום – רמה הגבוהה ממאה מ"ג לדצ"ל או השווה לערך זה.
הקשר לסוכרת
לפי המחקרים שבוצעו בנושא נראה כי אדם הלוקה בתסמונת המטבולית נמצא בסיכון מוגבר פי 2-5 לחלות בסוכרת סוג 2 בהשוואה לאדם שלא לוקה בתסמונת המטבולית. במידה ובנוסף לתסמונת המטבולית קיימת גם מחלה טרשתית כמו למשל מחלת כלי דם פריפרית, מחלת לב פעילה או שבץ, הרי שהסיכוי לחלות בסוכרת סוג 2 גבוה פי 10.
אמנם המנגנון הקושר את התסמינים השונים אלו לאלה עדיין אינו ברור עד תום, אך נראה כי התנגודת לאינסולין היא המכנה המשותף המובהק ביותר. השמנה בטנית שבאה לידי ביטוי בהיקף מותניים רחב מקושרת עם שחרור של ציטוקינים לדם המביאים להפרעה בתגובתיות לאינסולין בתאים. כתוצאה מכך, הלבלב צריך לייצר יותר אינסולין ובמקביל ערכי הסוכר גבוהים יותר.
ככל שההשמנה חמורה יותר, משתחררים לדם חומרים נוספים שגורמים לשינוים בפרופיל השומנים ובסופו של דבר אם מצב זה נמשך, נוצר מעגל קסמים שבו התנגודת הולכת וגוברת עד שמתפתחת מחלת סוכרת סוג 2.
לטפל בתסמונת המטבולית על מנת להפחית את הסיכוי לסוכרת סוג 2
התסמונת המטבולית לכשעצמה היא צבר של ערכים הניתנים למדידה באמצעות בדיקות שונות, אך אינה נחשבת כמחלה. ההגדרה שלה מיועדת לאבחון של אנשים הנמצאים בסיכון מוגבר לסבול מסוכרת סוג 2 ומחלות קרדיווסקולריות.
לאור זאת, על ידי טיפול בתסמונת המטבולית, ניתן להפחית את הסיכוי לחלות בסוכרת סוג 2. הטיפול משתנה בהתאם לערכים שנמדדו במטופל, בהתאם לגילו, מינו, למצב בריאותו הכללי ולגורמי סיכון נוספים מהם הוא סובל.
במקרים הקלים ניתן לטפל באופן שמרני על ידי שינוי באורח החיים בלבד הכולל שינוי תזונתי, ניסיון להפחתה במשקל והתחלה של ביצוע פעילות גופנית ובמקרים החמורים יותר יש לטפל גם באופן תרופתי כשבין היתר מדובר על התחלה של שימוש בתרופות להפחתת לחץ דם, טיפול בתרופות להיפרליפידמיה ועוד. כיום ידוע כי הפחתה של עשרה אחוז בלבד ממשקל המטופל מובילה לשיפור משמעותי ברמת העמידות לאינסולין ולשיפור משמעותי בערכי לחץ הדם.
במידה והמטופל נמצא בסיכון גבוה לחלות בסוכרת סוג 2 ניתן לשקול התחלת טיפול באקרבוז או מטפורמין.