למרות ששמה של המחלה מזכיר מאוד את השם "סוכרת" שאותו כולנו מכירים בתור מחלה בה רמת הסוכר בדם עולה, הקשר היחידי בין שתי המחלות הוא שבשתיהן אנו עדים להשתנה מרובה. דיאבטיס אינסיפידוס איננה קשורה כלל לעלייה של רמות הסוכר בדם, זאת למרות שההשתנה המרובה הופכת את הדם לפחות מדולל, וריכוז הסוכרים בו עולה, אך לא הכמות המוחלטת של הסוכר.
הגורמים לסוכרת אינסיפידוס
כאמור, המחלה מתאפיינת בהשתנה מרובה, לאורך זמן של שתן דליל מאוד ובכמות גדולה. ההשתנה איננה מושפעת כלל מכמות המים שאנו שותים, וחוסר שתייה במצב של סוכרת אינסיפידוס יכול להוביל בקלות למצב של התייבשות קשה.
ההורמון המשחק תפקיד חשוב במחלה הוא הורמון המופרש במוח ושמו ADH או ואזופרסין. להורמון יש השפעה גדולה על ויסות פעילות הכליה בסינון הדם, ומשחק תפקיד באופן עקיף בשמירה על לחץ הדם. במקרים בהם הגוף חש ירידה בלחץ הדם או עלייה בריכוז המלחים בדם, מופרש מהמוח ההורמון ADH ומגיע לכליה.
הכליה, שתפקידה הוא לסנן את הדם מרעלים ותוך כדי לייצר שתן שמכיל בנוסף לרעלים גם עודפי מים, מגיבה ל-ADH על ידי הקטנת כמות המים המופרשת בשתן, והחזרה של מים שהסתננו לכליה, בחזרה אל זרם הדם. כלומר, השפעתו של ההורמון ADH על הכליה היא יצירה של שתן מרוכז יותר ודל במים. הורמון זה נכנס לפעולה כאמור במצבים של לחץ דם ירוד, כמו בהתייבשות לדוגמא.
דיאבטיס אינסיפידוס היא מצב בו הכליה לא מצליחה "לראות" ADH ולכן היא מפרישה מים אל השתן בכמות מוגברת, מה שיוצר את ההשתנה המרובה. המחלה יכולה להיווצר באחת משתי דרכים עיקריות:
- דרך ראשונה היא בגלל פגם שמונע את ייצור ה-ADH במוח. כתוצאה מכך ADH לא מגיע אל הכליה ולא יכול לתת שם את השפעותיו.
- הדרך השנייה היא בגלל בעיה בקולטנים בכליה להורמון ADH. הקולטנים לא קיימים או לא תקינים ומסיבה זו, למרות שמיוצר ADH במוח והוא מגיע אל הכליה דרך זרם הדם, הכליה אינה יכולה להגיב אליו. מצב זה יכול להיגרם גם עקב פגיעה כלייתית בעקבות שימוש בתרופות מסוימות, כמו ליתיום לדוגמא.
תסמיני המחלה
התסמינים הבולטים ביותר של המחלה הם השתנה מרובה (פוליאוריה בשפה הרפואית) וכן תחושת צמא ושתייה מרובה (פולידיפסיה בשפה הרפואית).
סימנים אלה יכולים לבלבל עם סוכרת רגילה שכן הם מופיעים גם בה, אך ההבדל הוא שבשתן של חולי סוכרת יש סוכר וגם רמת הסוכר בדמם היא גבוהה, בעוד שבקרב חולי סוכרת אינסיפידוס אין את התסמינים הנ"ל. החולים יכולים גם לסבול מהתייבשות כתוצאה מההשתנה המרובה וכתוצאה מכך מכאבי ראש, סחרחורות ואף עילפון.
אבחון המחלה
תחילה יש לשלול מצב של סוכרת רגילה על ידי בדיקת רמת הסוכר בדם ובשתן. לאחר מכן בודקים את ריכוז המלחים בשתן ובדם ובאמצעות בדיקות מורכבות יותר ניתן להגיע לאבחנה של המחלה.
הטיפול במחלה שמקורה במוח הוא על ידי מתן תחליף סינתטי ל-ADH. ההורמון החלופי יכול להילקח במספר צורות, ביניהן: תרסיס לאף, כדורים לבליעה או זריקה תוך ורידית. במחלה שמקורה בכליה ניתן לטפל על ידי מתן משתנים מסוג תיאזידים שעוזרים לאזן את המינרלים בין הדם והשתן. אם המחלה נוצרה עקב שימוש בליתיום, תרופה בשם "עמילוריד" יכולה לשפר את המצב.