סוכרת תפלה (Diabetes Insipidus) נשמעת כמו אנטיתזה למחלת הסוכרת עצמה. בסוכרת תפלה, רמות הסוכר אינן גבוהות, אלא נראות ממוצעות לאדם, כמו כן היא אינה קשורה למצבים של סוכרת מכל סוג שהוא, לא סוכרת נעורים ולא סוכרת מבוגרים מסוג 2.
סוכרת תפלה נגרמת מחוסר או הפרשה בלתי מספקת של הורמון מעכב ההשתנה (Anti-Diuretic Vasopressin), המופרש באופן תקין מבלוטת יותרת המוח (היפותלמוס). הורמון זה אחראי על כמות המים המדללת את השתן והדם.
ישנם מצבים נדירים בהם למרות שרמת ההורמון תקינה, הכליה אינה מצליחה להגיב לרמות אלה. ההפרעה הנגרמת עקב סוכרת תפלה, הינה בעלת השלכות חמורות על משק המים בגוף.
אבחון סוכרת יהיה על פי בדיקות שתן אשר יבדקו את רמת האוסמולריות שלו לאחר עירוי מלח היפוטוני. כמו כן, בדיקת ההורמונים, באמצעות בדיקת דם פשוטה, לאחר הימנעות משתייה יכולה אף היא לאבחן את המחלה בצורה מהירה.
בדרך כלל אבחון זה יתבצע אצל מומחה אנדוקרינולוגיה, אליו יופנה החולה בחשד לסוכרת. הגורמים אשר מחשידים למצב זה הם פגיעה כלייתית, תופעות לוואי של תרופות מסוימות, ובעיה בבלוטת יותרת המוח. למרות המאמצים לאבחן את המחלה וגורמיה, מקרים רבים נשארים ללא פתרון וללא גורמים ידועים היכולים להסביר תופעה זו.
סוכרת תפלה – תסמינים
מכיוון שהפגיעה הינה במשק המים בגוף ובאיזון האלקטרוליטים, האדם ירגיש צורך דחוף בהשתנה וצמא גדול (אדם יכול להגיע עד לשתיית ארבעה ליטרים של מים). תסמינים אלה דומים לאלה של סוכרת רגילה, מלבד העובדה כי השתן אינו מכיל שרידי סוכר ולכן מחלה זו קיבלה את שמה. לרוב, לא יהיה טיפול למצב זה. הטיפול ייעשה רק במקרים קיצוניים ויכלול נתינת תרופות שונות אשר יוכלו לעזור לגוף להשתמש ביתר יעילות בהורמון הקיים.
לפעמים האדם אשר מגיע לאבחון יראה סימני התייבשות ניכרים. כמו כן, ההשתנה היא כה רבה עד כי אינה מפסיקה לא ביום ולא בלילה. תסמינים נוספים אשר ייראו אצל ילדים יהיה חוסר תיאבון עד כי לפעמים תהיה פגיעה בגדילה.
לפעמים המחלה תתבטא בחום, הקאות ושלשולים. הסיכון העיקרי הנובע מסוכרת תפלה הוא התייבשות קיצונית וחוסר באשלגן. כל עוד האדם ישתה מספיק על מנת לאזן את הנוזלים אשר אובדים בשתן, הוא לא ירגיש תסמינים קיצוניים או חריגים.
מנגנון המחלה
סוכרת תפלה הינה מחלה נדירה יחסית ומופיעה לרוב אצל מבוגרים. ההורמון ADH מופרש מההיפותלמוס, ומכוון אל הכליה. ההורמון מופרש כל הזמן, כתגובה לוויסות המלחים במרווח הבין תאי, והוא אחראי על חדירות הנפרונים בכליה למים ולספיגה החוזרת לזרם הדם.
פעמים רבות החסר בהורמון זה מלווה בחסר הורמונים נוספים האמורים להיות מופרשים מההיפותלמוס. המחלה נחלקת לשני סוגים: הסוג הראשון הינו סוכרת תפלה מרכזית, אשר עיקר הבעיה היא בבלוטה עצמה – אי יצירת ההורמון. הסוג השני יבטא פגיעה בכליה ובאי יכולתה להגיב להורמון. פגיעה ברצפטורים של הכיליה יכולים לנבוע מתרופות שונות כמו ליתיום.
טיפול
הטיפול יכול לכלול מתן הורמון ADH, במצבים של סוכרת תפלה, הנשאף דרך האף. ברוב הפעמים, טיפול זה יהיה יעיל, והמטופל יצטרך רק המשך ביקורת ומעקב. כאשר סוכרת תפלה מתפרצת בעקבות ניתוח או טיפול ישיר בהיפופיזה, מצב זה יכול להיות זמני למשך מספר שבועות.
כאשר יש צורך בטיפול ארוך טווח יותר, יש לאזן את כמויות הוואזופרסין המתקבלות, מכיוון שמינון נמוך מדי לא יהיה יעיל, בעוד שמינון גבוה מדי עלול לגרום לעצירת שתן ונמנום יתר.
